החודש אני שולחת לך את הניוזלטר הזה קצת באיחור. אני מרגישה שבאיזשהו מקום כולנו קצת באיחור בקיץ הזה.
שנת הלימודים הגיעה לסופה באיחור ואיתה גם מסיבות הסיום וההבנה שהבת שלי, זאת שלפני רגע נולדה, סיימה עכשיו 12 שנות לימוד
ועוד לא ממש נפל לי האסימון שעוד שנייה אוגוסט.
תכננת משהו לאוגוסט? יש לך חופשה באופק?
מזמינה אותך לכתוב לי – אני סקרנית ואוהבת חופשות ואלבומים של חופשות (:
חוץ מזה,
יוצא לך לפעמים לדמיין את האלבום העתידי שלך תוך כדי "החיים עצמם", או שזאת רק אני?
לפעמים אני מרגישה שתוך כדי האירוע, המלחמה, החופשה – אני רואה סיטואציות ומיד מצלמת אותן, כי אני יודעת שאני רוצה אותן באלבום שלי. מיד עולה בי ההרגשה ש-החופשה, המסיבה, המלחמה הזאת חייבת אלבום דחוף.
אני מקווה שגם לך יש את התחושה הזאת לפעמים♥️
אז אני פה כדי לתת לך מוטיבציה, השראה ובעיקר הרגשה שכדאי לך ליצור את האלבום הבא שלך. הוא יביא לך אופטימיות, שמחה ומקום כיפי להציץ בו מדי פעם ופשוט לחייך
בסוף המייל, אשתף גם במשהו שנכנס אלינו הביתה לאחרונה, ואני מאוד מאוד מתרגשת ממנו.
האלבום האחרון לפני החתונה!
- אלבום חמוד שעודד ושימח אותי😍
- טיפ קטן – איך לא להיתקע באמצע חופשה בלי היכולת לצלם.
- רגע התמודדות – מחשבה על המלחמה באיראן והאם הכנת תיק ממ"ד?
- הסנדלרית לא הולכת יחפה – הנה אני מתוודה!
- וכמובן הסיפור – מי נכנס אלינו הביתה, איך זה קרה ומה זה גרם לי להרגיש.
אלבום סיכום שנה שעודד אותי
כשאני חושבת מה הילדים שלנו עברו בחמש שנים האחרונות – אני מנסה לעבור מחשבה. לנסות להגיד לעצמי, "גם לנו היו אתגרים כילדים". אבל איכשהו, כשזה הילדים שלך, זה מרגיש לך אחרת.
לכן, התעודדתי ממש כשקיבלתי את התמונות לאלבום הזה.
זאת לא פעם ראשונה שאני יוצרת אלבומים לגני ילדים. אבל הפעם, התמונות שקיבלתי הדהימו אותי. ממש היה אפשר לראות איזו ילדות תמימה וכמו "של פעם" הייתה להם.
מדובר בגן פרטי אנתרופוסופי. לא שיש לי איזושהי חיבה מיוחדת לגישה, אבל עשרות התמונות שעברתי עליהן, הראו איך הילדים באמת מאושרים. הם הכינו לעצמם ארוחת בוקר, שחקו משחקי חצר עם עלים וענפים והכינו עששיות.
התמונות חיממו לי את הלב ומילאו אותי באופטימיות.
כן, יש גנים טובים, ממש טובים שרואים את הילדים ונותנים להם את המקום הטוב להתפתח, לחוות ולגדול "כמו ילדים" גם בתקופות מאתגרות של השנים האחרונות.
איך אצלך סיימו הילדים את המסגרות? מה קנית מתנה לסוף שנה?
טיפ קטן - איך לא להיתקע בחופשה בלי תמונות
בטוח מוכר לך הרגע הזה – באמצע חופשה משפחתית, על סירה עם משוטים, מלא טבע מסביב, אולי אפילו עבר קוף או שחף (תלוי איפה החופשה). הילדים מחייכים ונהנים, אף אחד לא מרביץ לאף אחד, יש מן אחווה כזאת.
ואז –
ברגע הלחיצה על הטלפון, מתקבלת הודעה מעצבנת "אין מקום יותר במכשיר".
כן, אני יודעת שיש ענן באפל וגוגל פוטוס וכל התמונות שמורות לנו וזה "לא יכול לקרות".
אבל, באמת יש כל כך הרבה סיבות למה הטלפון שלנו פתאום יכול להיות מלא מדי. אז כדאי רגע לעצור ולבדוק האם יש בנייד שלך:
👈מיליון תמונות וסרטונים שקיבלת בוואטסאפ.
👈אלפי תמונות שהילדים צילמו בלי שידעת בכלל.
👈מאות מדריכים, טפסים, קבלות שהורדת לנייד.
👈עשרות סרטונים שצילמת באיזה יום הולדת ושכחת להעביר.
אני ממליצה בחום, לקחת רגע לפני החופשה – להיכנס לנייד ולחפש קבצים גדולים, סרטונים, בתוך מליוני תמונות. את מה שלא חשוב – למחוק. את מה שחשוב לך – להעביר למחשב או לוודא שאכן התעדכן ונמצא בענן ואז למחוק. זה באמת יעשה את ההבדל ברגע האמת בסירה😛
אשמח לשמוע ממך כמה תמונות יצא לך למחוק מהנייד? וכמה סרטונים? או בשפה אחרת – כמה ג'יגה?
יש תחושת סיפוק גדולה כשמוחקים כמה ג'יגות מהנייד.
רגע התמודדות - מה ארזת לממ"ד?
לפני 20 ימים בלבד הסתיימה המלחמה מול איראן. לחלקנו התחושה עדיין מרחפת מעלינו. ומאחר ולא כתבתי לך מאז – רציתי לשאול אותך את ה-שאלה
, האם ארגנת תיק לממ"ד?
איזו תחושה מוזרה זאת, אהה? לחשוב רגע לארוז רק כמה דברים מהבית שלך, למקרה שחס וחלילה…
ממש מחשבה של "מה לקחת איתך לאי בודד" כזאת.
אבל באמצע הבלאגן, הופתעתי לקבל הודעה מלקוחה שסיפרה לי שהיא לקחה לממ"ד את האלבומים שהכנתי לה.
ואז הבנתי עם עצמי, בעצם, מה אנחנו צריכים? – תמונות! זכרונות!
תזכורת למה שהיה –
איך הגדול סיים גן, איך הקטנה חגגה יום הולדת, איך טיילנו כולנו כמשפחה בכנרת בפעם הראשונה.
איך נהנו יחד, איך בילינו, איך גדלנו.
רגעים של זכרונות שילכו איתנו תמיד♥️
יצא לך לצלם את המשפחה שלך בממ"ד או במקלט? את החוויה ההזויה והמפחידה הזאת?
מחכה לשמוע את החוויה האישית שלך.
רגע לפני שאספר מי נכנס אלינו הביתה באמצע הלילה, אני חייבת להתוודות ולשתף על האלבום המשפחתי שלנו.
אני לא אהיה הסנדלרית היחפה - הנה אני מתוודה!
אם קיבלת את הניוזלטר של אפריל, אז ראית שהייתה לנו חופשה משפחתית בהולנד.
מאפריל עברו חודשיים וחצי, ולי, תמר, יוצרת האלבומים – עדיין אין אלבום.
אז רגע לפני שאהפוך לסנדלרית, ושכל הילדים יצעקו עליי – "אמא, מה קורה עם האלבום של החופשה בהולנד?"
התיישבתי בשישי בלילה, בשקט בשקט, במקום להישאב לטלוויזיה או להירדם מוקדם והתחלתי לעבוד.
השלב הראשון – קבלת ההחלטה
אנחנו אומרים כל הזמן משפטים כמו "כן, צריך אלבום לחופשה", "אני אשב לסדר את התמונות לאלבום" אבל זו עוד משימה ברצף המשימות וקשה לתעדף אותה.
לכן, החלטתי שלא משנה כמה אני עמוסה בעבודה – לא יכול להיות שמאפריל ועדיין אין לנו אלבום טיול!
ההחלטה התקבלה.
השלב השני – עבודת המיון והצמצום
התחלתי, יותר נכון המשכתי למיין ולצמצם.
אם קיבלת את הניוזלטרים הקודמים, אולי זכרת שהבת שלי (להלן המתבגרת הבכורה) צריכה לסנן את התמונות שלה בעצמה. לבחור את התמונות שבהן היא נראית טוב, בעיניה. לכן, נתתי לה כבר לעשות צמצום ראשוני (שמתאים לה).
ועכשיו, המשכתי עם סינון התמונות שכלל – מחיקת תמונות דומות, סיטואציות פחות מעניינות, ודברים "פחות" חשובים בטיול.
אחרי עבודת המיון והצמצום –
צמצמתי מ-1,800 תמונות ל-298 תמונות בלבד!
בול הכמות המושלמת לאלבום.
השלב השלישי – הכיפי והאחרון
אפשר לבחור אם לעצב לבד או לבחור בעיצוב קיים ב-לופה.
ואז, להכניס את התמונות ולסדר אותן באופן כרונולוגי או לפי נושאים (מסעדות, פארקים, מוזיאונים).
ופתאום,
יוצא לך לעבור במחשב על האלבום המשפחתי החדש שלך😍
זה כל כך מרגש הרגע הזה.
הנה –
אני גאה לומר שבשבת בלילה, שלחתי את האלבום שלנו להדפסה. בקרוב הוא גם יגיע אלינו עם שליח.
זהו, אני לא הסנדלרית שהולכת יחפה (:
מה איתך?
מה מונע ממך ליצור את האלבום שיושב לך בראש כבר כמה חודשים?
אני יכולה לעזור לך בשלב עבודת הסינון?
אפשר לכתוב לי ולהתייעץ איתי על כל דבר.
לסיום, רגע של אהבה
יש לנו את הכלבה שלנו לורי כבר שנה. מאז שהיא הגיעה אלינו, אני יודעת, שאני לא מיציתי. קצת כמו התחושה הזאת אחרי הלידה הראשונה או השנייה, כשאת יודעת שיהיו לך עוד ילדים.
אז לורי איתנו רק שנה, ומהר מאוד התחשק לי עוד אחד. הייתי חברה בכל מיני קבוצות מסירה של כלבים מסכנים. כאלו שמצאו איפשהו. כאלו שנפגעו. הרבה פעמים מצאתי את עצמי מראה תמונות של כלבים חמודים לבן זוגי ואומרת לו –
"יו, תראה את זה, תראה את זה, איזה חמוד"
והוא מיד עצר אותי ואמר לי "לא יהיה עוד אחד".
אל תגיד "לא יהיה", אני אמרתי לעצמי בלב.
פתאום, בשבוע שעבר קיבלתי הודעה שהגיעו שתי כלבות שיצו (שי – טסו) שהצילו אותן. ההודעה פורסמה אחר הצהרים – ואני אמרתי "בואו ניקח". שאלתי אותם אם אפשר לקחת ועד שהחזירו לנו תשובה – היה כבר 9 בערב. ממש פחדתי שמישהו אחר ייקח אותה.
בשנייה שהיא אמרה לנו כן –
יצאנו בנסיעה משפחתית לילית, כמעט כולנו, וחזרנו עם עוד כלבה.
קוראים לה ריי, היא ממש מתוקה.
היא עדיין מפוחדת ומסכנה כזאת אבל מהממת וטובה.
עכשיו, אופיר, בן זוגי, הוציא אותי מכל קבוצות הוואטסאפ של מסירת כלבים. ממש בדק ווידא שיצאתי מכולן.
שלא פתאום יבוא לי עוד אחד…🤣
מרגיש לי שהכלבות האלה ממלאות את ליבי ומרגיעות את כולנו כמשפחה.
זהו, סיימתי להפעם,
והיו עוד הרבה דברים שרציתי לשתף אותך, נשאיר קצת לפעם הבאה. ממש כיף לי לקבל ממך תגובה ומייל חזרה, ואני פה להקשיב לכל שיתוף אישי וחוויה שלך.
תודה שקראת אותי והקדשת רגע לקרוא את הסיפורים שלי.
אשמח לשמוע כמה תמונות וסרטונים מחקת? והאם הצלחת להתקדם עם אלבום החופשה של פסח?
אני פה כדי לעזור כמובן אם בא לך להוריד את משימת האלבום מהראש שלך.
עד לחודש הבא,
שלך,
תמר רגעים
פעם בחודש